הארון הלבן
הארון הלבן היה פעם ארון חום.
שתי מגירות גדולות 6 דלתות ואחת מזכוכית.
ארון מעץ מלא ,כמו שהיו עושים פעם .
הארון הזה עבר הרבה בתים וכשחושבים על זה הוא היום בן עשרים ואחת , היה של נמרוד, שעכשיו הוא כבר חייל משוחרר.
בארון היו פעם בגדי ילדים ואחר כך בגדי נער . עד שהחליפו אותו בארון איקאה - חדש אלגנטי ומשעמם.
הארון החום ,שהיום הוא לבן ,אצלי כבר שלוש וחצי שנים !
כשהחלטתי לשנות כיוון בחיים ולפתוח קליניקה חיפשתי רהיט, כזה שיכיל את מה שחשוב לכיוון החדש בחיים, רהיט בבית שיהיה רק שלי.
אחותי פרסמה "ארון למסירה" מיד החלטתי שזה הוא,למרות שפלג התנגד ואמר שהוא סתמי, אני חשבתי אחרת קצת טאץ' והוא יהיה מקסים !
צבענו את הארון החום בלבן , התקנו בו ידיות פרחוניות שקנינו ביפו לפני שנים
והיה לי סוף סוף מקום משלי, בחדר משלי, לכל הספרים והמחברות מהחיים הקודמים שעזבתי ומהחיים החדשים אליהם נכנסתי.
היה בו מקום להכל ,שקט,משתלב ועדין בחדר הממוגן.
אבל,נשארו בו גם כמה מדפים "לסדר אחר כך" והוילון שכל כך רציתי לתלות התעכב .
אחרי שנה עזבתי את החדר,הוא כבר לא התאים למה שהייתי צריכה, והארון נשאר מאחור, עם כל הספרים והמחברות "מהחיים של פעם" וגם קצת תעודות ומחברות "מהחיים של עכשיו".
לפעמים כשאני יושבת בחדר הממוגן עולות בי מחשבות לזרוק
"אולי עכשיו אסדר את המדפים שעדיין לא סודרו?" אולי פשוט אזרוק את מה שכבר נשכח?"
אני יודעת שהארון הלבן מחכה לי בסבלנות,לא נעלב, יודע שהוא איתי לעוד הרבה שנים.
הרבה פעמים אנחנו צוברים "זכרונות ורכוש" ומתקשים להפרד מהם, אנחנו ממש לא מסוגלים לדמיין את עצמנו בלעדיהם (אני כזו, תמיד הייתי, אף פעם לא הצלחתי,תמיד הכאבתי וכאבתי...).
בהתמקדות ובאימונים האישיים חלק גדול מהפגישה זה בעצם "לעשות קצת סדר בארון" לא לזרוק את מה שהתיישן ,לראות מה שייך ומה כבר לא,באיזה מדף להניח איזה זכרון
ולקבל את העובדה שלא כל המדפים יהיו תמיד מסודרים כמו שדמיינו .