שירה /קן נוריס

אַתָּה קוֹרֵא אֶת זֶה מַהֵר מִדַּי

אַתָּה קוֹרֵא אֶת זֶה מַהֵר מִדַּי,

תָּאֵט, כִּי זוֹ שִׁירָה

וְשִׁירָה לְאַט פּוֹעֶלֶת.

אִם לֹא תִּחְיֶה אִתָּהּ מְעַט

הָרוּחַ לְעוֹלָם לֹא תִּשְׁרֶה.

קַל כָּל כָּךְ מַהֵר לַחֲלֹף עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח

וְאָז לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה דָּבָר לִמְצֹא.

בְּעֵינֶיךָ גַּע בַּשִּׁיר בַּעֲדִינוּת

כְּאִלּוּ אַתָּה נוֹגֵעַ בִּבְשָׂרָהּ שֶׁל אֲהוּבָה.

שִׁירָה הִיא תַּרְגִּיל בְּסַבְלָנוּת,

אַתָּה חַיָּב לְהַמְתִּין לָהּ שֶׁתָּבוֹא אֵלֶיךָ

הָרוּחַ מִתְגַּלָּה בְּתַחְפּוֹשׂוֹת רַבּוֹת;

כַּמָּה רוֹטְטוֹת בְּיֹפִי,

כַּמָּה מַרְעִידוֹת בְּשִׁיר.

מַה קּוֹרֶה?

הָאֵט, הָאֵט,

קַח כַּמָּה נְשִׁימוֹת לָעֹמֶק,

קְרָא אֶת הַשִּׁיר לְאַט,

קְרָא כָּל שׁוּרָה לְחוּד,

קְרָא כָּל מִלָּה וּמִלָּה לְבַדָּהּ,

קְרָא אֶת הָרְוָחִים בֵּין הַמִּלִּים,

תַּתְחִיל לְהִתְנַמְנֵם, זוֹהִי שִׁירָה,

תֵּרָגַע עַד שֶׁלִּבְּךָ

יִהְיֶה פָּגִיעַ, פָּתוּחַ לִרְוָחָה.

השיר של קן נוריס מפליא לתאר את התהליך שנדרש מאיתנו כשקוראים שירה 

ההאטה , הצמצום , וההתמקדות בכל מילה ומילה.

הפניית הקשב לדבר עצמו הוא הוא שנותן לנו את מלוא התחושה , בין אם היא נעמה ובין אם פחות.

השירה כמו החיים עצמם  מחייבת אותנו לעצור לעיתים ולשאול את עצמנו 

מתי עצרתי רגע ?

מתי נשמתי לרגע ?